שאלה 8: הטעם של טופו שנוצר על ידי קואגולנטים שונים הוא שונה?

שלושת הקואגולנטים הנפוצים של טופו כוללים גבס (גבס), מלח ברין (ניגארי) וגלוקונולקטון (גדל).
גבס (גבס): זהו מינרל טבעי במחיר נמוך ותוכן סידן גבוה, המכין טופו עם מרקם צפוף. ניתן לקבל קלציום מטופו גבס כדי לעזור לגוף לעמוד בדרישותיו היומיות של קלציום. גבס מסוג מזון מחולק ל"אנהידרוס" ו"שתי מים". גידול מזון של גידול סולפט סידן אנהידרוס (אנהידרוס: CaSO4) וגידול סולפט סידן דיהידרט (דיהידרט: CaSO4 · 2H2O) מופיעים כשני מוסיפי מזון בטוחים וניתן לאכול אותם בביטחון.
 
ניגרי: חומר גורם לקיטוב המופק מהאוקיינוס. המחיר גבוה והמרקם של הטופו שנעשה ממנו הוא יותר עבה. נדרשת ניסיון וטכנולוגיה כדי להכין טופו שטוח מושלם. המלח הוא עשיר במגנזיום, שמועיל לעצמות חזקות. בנוסף, ניתן גם לצרוך מגנזיום מגרעינים, ירקות ופירות.
 
גלוקונולקטון (GDL): זהו קואגולנט המשוחרר מסוכר עם תוכן מינרלי נמוך. בהשוואה למלח וגבס, יש לו ערך תזונתי נמוך יותר. זה נהוג לשימוש על ידי יצרני מזון כדי להכין טופו וגבינת פול עדינים במיוחד.
כמו טופו בסגנון יפני, נהוג לערבב ולהכניס ישירות לתיבה ולהכין באמצעות סטריליזציה בטמפרטורה נמוכה בשלבים שלושה.